הדרכת הורים ובני משפחה

הטיפול בילדים הסובלים מהפרעה טורדנית כפייתית (OCD) עשוי להיות קשה ומאתגר, ולהוות חוויה מלחיצה שקשה לחלוק עם אחרים. לעתים קרובות האובססיות והכפייתיות של הילד שולטים בחיי המשפחה, ועלולים לייצר מתח רב בין בני הבית. ההורים עשויים לגלות שהם כועסים על ילדם הסובל מההפרעה, מה שעלול להוביל לתחושות קשות.  ישנם הורים החשים אשמה על עצם התגלות ההפרעה אצל ילדם, או מרגישים שאולי היא נגרמה מלקות בהורות שלהם. חשוב לזכור כי הפרעה טורדנית כפייתית אינה נגרמת כתוצאה מהורות לא טובה. גם אחים לילדים עם ההפרעה עשויים לחוות לחץ רב בגלל התנהגויות הכפייתיות. לפעמים  בני גילם מקניטים אותם בגלל ההתנהגות המוזרה של אחיהם. ייתכן שאף יירתעו מהזמנת חברים לביתם, וירגישו שההורים מקדישים יותר זמן לאחיהם מאשר עבורם.

ילדים רבים הסובלים מהפרעה טורנית כפייתית אינם מסוגלים לשאת אי וודאות ומבקשים מהוריהם לספק להם תשובות מרגיעות ומשרות ביטחון. לדוגמא, ילד עשוי לחזור ולשאול את הוריו "האם אני אהיה חולה מאכילה של מאכל מסוים?"  או "האם הכול יהיה בסדר?"  למרות שהתשובה כבר ניתנה מספר פעמים. ההורים עלולים להיות מתוסכלים, מכיוון שהמענה לשאלות ילדם הופך למעגל אינסופי, והילד לעולם לא לומד שהוא אכן יכול לשאת את חוסר הוודאות.

ישנן דרכים רבות בהן משפחות עשויות להיענות לדרישות של ילדם הסובל מהפרעה טורדנית כפייתית. למשל להפסיק לצאת לחופשות או מסעדות או אפילו לשנות את צורת הדיבור שלהן על מנת למנוע מצבים מעוררי חרדה לילדם. הם עשויים להימנע מאמירת שמות, מספרים, צבעים וצלילים מסוימים המעוררים אצלו מצוקה. לדוגמא, אם לילדם יש סלידה ממילה מסוימת, ייתכן שבני המשפחה למדו להימנע מלומר את המילה הזו ולהתנצל אם מישהו משתמש בה בטעות. בעוד שההורים הנענים לדרישות ילדם הם בעלי כוונה טובה, הם למעשה מחזקים את הסימפטומים של ילדם באמצעות הימנעות. בני משפחה המתאימים את עצמם לדרישות של ילדם גורמים לתסמינים להיות מקובעים עוד יותר ואף להתחזק.

למעשה, על מנת שהילד יצליח להפחית את הסבל הנגרם לו מההפרעה, הוא צריך להתמודד ולשאת את המצוקה שלו ולא לבצע פעולות כפייתיות. לאורך זמן, הוא יגלה שהמצוקה תרד בעוצמתה, כשיראה שהסכנה ממנה חשש אינה מתממשת. התהליך הטיפולי יכול לקחת זמן ודורש עבודה מאומצת, אך יעיל מאוד בהפחתת תסמיני ההפרעה.

באמצעות הדרכת הורים, ההורים לומדים דרכים חדשות להגיב כאשר ילדם "נתקע" ורוכשים כלים על מנת לעודד את ילדם להסתמך על כישורי התמודדות העצמאיים שלהם. בעזרת ההדרכה והליווי, הילדים הופכים לעצמאים יותר, וההורים עשויים להתחיל להיווכח כי הסימפטומים של ההפרעה הטורדנית כפייתית כבר אינם שולטים בבית ובבני המשפחה.