תרגול התנהגותי

מהו תרגול התנהגותי?

אחד מהכלים המרכזיים לטיפול בהפרעה טורדנית כפייתית (OCD) הוא תרגול התנהגותי. התרגול ההתנהגותי הוא מודל טיפולי המקובל בארץ ובארה"ב. גם בטיפולים במכון, אנחנו מזהים ייעול  של התהליך הטיפולי בזכות שילוב מתרגלים התנהגותיים, אשר מלווים את המטופל מעבר לפגישות השבועיות עם המטפל הראשי. התרגול ההתנהגותי מגביר את האינטנסיביות של הטיפול, שהיא גורם חשוב בטיפול בהפרעה טורדנית כפייתית, ומביא להאצה בהתקדמות ובשיפור מצבו של המטופל. הכלי המרכזי בטיפול בהפרעה טורדנית כפייתית היא חשיפה ומניעת תגובה. המתרגל ההתנהגותי מלווה את המטופל בביצוע החשיפות.

חשיפה היא הנכונות להתמודד עם טריגר או סיטואציה המעוררים מצוקה ולהימנע מתגובה מרגיעה. התרגול ההתנהגותי הוא ליווי האדם הסובל מההפרעה בעת היחשפות לטריגרים מעוררי המצוקה. הסיטואציות אליהם נחשפים משתנות מאדם לאדם. לדוגמא, ביצוע נסיעה ברכב עם אדם שההפרעה אצלו מתבטאת בפחד לדרוס הולכי רגל, ליווי אישה בבישולים במטבח כאשר מדובר בהפרעה טורדנית כפייתית בתחום הדתי בנושא של כשרות, החזקת סכין כאשר יש פחד מכך, שימוש בשירותים ציבוריים כאשר קיים חשש מופרז מלכלוך וחיידקים ועוד.. המטרה של התרגול ההתנהגותי, היא להביא לחשיפה ומניעת תגובה. המטרה היא להביא לנכונות וליכולת להיחשף לגורם המעורר מצוקה, ובכך לשפר את מצב המתמודד ולהגביר את יכולתו להתמודד עם מעוררי המצוקה.

החשיפה חיונית לטיפול, ומהווה אבן דרך משמעותית בהתמודדות עם הפרעה טורדנית כפייתית. לעיתים כאשר המטופל מתקשה בחשיפה ומניעת תגובה לבד, או מתקשה לקבוע זמנים קבועים לחשיפות ולעמוד בהם, נדרשת הדרכה התנהגותית וליווי של מתרגל\ת שיסייע בהיחשפות לטריגר מעורר המצוקה ובמניעת הטקסים הכפייתיים המרגיעים. סיטואציות וטריגרים מעוררי מצוקה מתרחשים בחיי היום יום של המתמודדים עם ההפרעה, ואי אפשר לשחזר את כל המצבים במסגרת טיפול של חמישים דקות ולכן הצלחת הטיפול תלויה במידה רבה בנכונות של המטופל לבצע חשיפות מעבר לשעת הטיפול.

חשוב לציין שלא כל מטופל צריך תרגול. כאשר מצב ההפרעה קל, או כאשר המטופל בעל מוטיבציה גבוהה ומוכנות לעבודה עצמית, לא יהיה צורך בתרגול. מניסיוננו במכון, כמעט בכל המקרים, תרגול מזרז ומייעל את התהליך הטיפולי. התרגול יכול להתקיים בין שעה למספר שעות בשבוע מעבר לשעת הטיפול השבועי עם המטפל הראשי.

על מנת להמחיש את תהליך החשיפה והתרגול, ניקח לדוגמא אדם עם מחשבה טורדנית לפיה מגע בידיות של דלתות במקומות ציבוריים מעביר אליו זיהום ועלול לפתח אצלו מחלות קשות. במהלך התרגול הוא יתבקש לפתוח דלתות במקומות ציבוריים, בזמן שהוא מנהל שיחה עם המתרגל על עניינים אחרים. על פי עקרון ההתרגלות, בעוד שבתחילת השיחה תשומת הלב של המטופל תתמקד בעיקר במגע בידיות, המצוקה שלו תהיה גבוהה מאד, לאחר זמן מה הוא יוכל לשוחח בחופשיות כשמדי פעם ייזכר בפתיחת הדלתות והדבר יעורר מידה פחותה של מצוקה. אם יחזור על התרגול פעמים רבות ובסיטואציות שונות, ניתן יהיה להפחית מאד את עצמת המצוקה הקשורה במחשבות אלה. בסופו של דבר, המטרה היא שגם אחרי התרגול, יוכל המטופל להיחשף לגורם מעורר המצוקה.